ביליתי את חג ההודיה האמריקני בעבר בפילדלפיה. טסתי פנימה לפגוש את משפחתי לסוף שבוע ארוך מלא באכילה, ובכן, יותר אכילה. בואו נהיה כנים, זה חג ההודיה – מה עוד הייתם מצפים?

מאז שהתחלנו לבלות את חג ההודיה שלנו בעיר אהבת אחים, אימצתי את השגרה של ללכת לטווח ארוך לפני ארוחת הערב הגדולה כדי למנוע את אותה ג’ינס צמודות לא נוחות למחרת. דודתי ודודי גרים במחוז המוזיאון, במרחק צעדים רק ממוזיאון האמנות בפילדלפיה, שהוא ביתם של ‘המדרגות הסלעיות’ המפורסמות, מה שהופך אותו למקום המושלם לרוץ ולחקור. אני אוהבת את השכונה לרחובותיה מרופדות העצים ובתי החולים הסופר צמודים, כך שבריצה הזו צילמתי כמה תמונות כדי לשתף אתכם.

זה אחד הרחובות האהובים עלי. אני אוהבת את המדרכה הרחבה הנוספת, חזיתות צבועות ופתחים מקושתות.

הנה עוד ירייה באותו רחוב, מהקצה השני. אני פראייר לדלתות הצבועות השחורות האלה. והסטופים! -הם יהיו המקום המושלם להסתובב בערבי הקיץ הארוכים האלה ובאנשים צופים.

אני חושב שזה נהדר איך כל בעל בית משתמש ברישיון היצירתי שלהם כדי להתאים אישית לחלוטין את החזית שלהם.

פילדלפיה ידועה בזכות הרוהומיות שלה. הרעיון של בית שורה מתוארך לתקופות הקולוניאליות-טביעת הרגל הקטנה שלהם אפשרה לבנות בתים רבים על חלקת אדמה קטנה, והקירות המשותפים שלהם פירושו בתים זולים ויעילים באנרגיה עבור המתנחלים הראשונים.

אבל, מדי פעם, אתה מעד על בית כזה ששונה לחלוטין מכל בית אחר בסביבה. אני מת לדעת איך נראית תוכנית רצפת הפנים! אתה לא סתם רוצה לטפס למעלה ולהציץ על הקיר? (אוקיי, אני יודע שזה לא קיר, אבל זה באמת נראה כאילו תהיה חצר יפה בצד השני!)

אני ממליץ בחום על ביקור בפילדלפיה אם אי פעם תקבל את ההזדמנות. זוהי עיר עשירה מבחינה היסטורית ועם זאת מלאת חיים שלא מאכזבת. אפילו הכלב שלי סטיי אהב את זה – בדוק אותו כאן עם רוקי מיד אחרי שחלפנו את כל 72 הצעדים.

להרפתקאות האמריקאיות של מייקל פניני, עיין בפוסט הבלוג שלו על הבתים במיין.

נקודות זכות: קתרין באלה